מחקרים ופרסומים
המלחמה על ההסברה - קרב אבוד מראש?
27 באוק׳ 2021
ד״ר שי אטיאס חוקר לתקשורת בינלאומית ואבולוציית הדיפלומטיה מסביר מדוע ישראל זקוקה למשרד חוץ חזק (לינק לסרטון)
מדוע ישראל זקוקה למשרד חוץ חזק
26 ביוני 2021
ד״ר שי אטיאס חוקר לתקשורת בינלאומית ואבולוציית הדיפלומטיה מסביר מדוע ישראל זקוקה למשרד חוץ חזק (לינק לסרטון)
כן, BDS היא תנועת טרור
פרופ' אודי לבל | 25/7/2021, 09:02, עודכן 25/7/2021, 09:03
זו תנועה של התנגדות לקיומה של ישראל - בכל גבול שהוא, של הנפת סמלים נאציים, הפצת קונספירציות, הסתה, ובעיקר: יצירת טרור פיזי וממשי בקמפוסים.
אין דבר משמעותי יותר מאשר הגדרתו של הנשיא הרצוג את BDS כתנועת טרור. פוליטיקאים ומנהיגים ישראלים טרם עשו זאת, ואין הגדרה מדויקת יותר והולמת יותר לתנועה זאת. זהו צעד מנהיגותי מן המעלה הראשונה שיש לקוות שיהפוך למדיניות: לתביעה מתמשכת, אדוקה, רצינית, בלתי פוסקת וחסרת פשרות - כלפי מדינות אירופה, ארה"ב והאו"ם - להכניס תנועה זו תחת קטגוריות ארגוני הטרור העולמיים. להרחבה
שכול ותקשורת: זמן לקוד אתי
פרופ' אודי לבל | 8/9/2021, 23:26, עודכן 9/9/2021, 05:57
מותר "להתווכח עם הורים שכולים" דווקא כדי לכבדם אך בעיקר ראוי שבמשדרי האקטואליה לא ינצלו את מצבן הפסיכו־פוליטי הקיצוני של משפחות שכולות לצורכי רייטינג
מאז שנות ה־80 נטבעה הסיסמה "לא מתווכחים עם הורים שכולים", שיועדה "לקדש" את התבטאויות הורי חללי צה"ל, להעניק להם "מיקרופון פתוח" (או מצלמה בעידן הטלוויזיוני) ולסמן כבלתי לגיטימי את איש הציבור או הפוליטיקאי שיעז להתעמת עם טענותיהם. אך מעמד זה אינו מכבד את ההורים השכולים, משום שמקופלת בו התנשאות המסמנת אותם כבלתי רציונליים, כמי שיש להסכים עם חריגתם מגבולות מידה, עם זכותם "לקחת אל הקצה", ללא גבול, את זכר בניהם לטובת כל תביעה, ובלבד שתימצא - והרי תמיד תימצא - הבמה התקשורתית שתשדר את דבריה להרחבה
רשתות חברתיות | דעה
אודי לבל ושרון חלבה-עמיר 05.06.2021
התלהמות השיח ברשתות החברתיות: פאניקה פסיכולוגית, לא אידאולוגית
הפאניקה ברשתות החברתיות מן הממשלה שעומדת לקום, ובעיקר מזו שעומדת ליפול - היא מהגדולות ביותר שהתרחשו עוצמת ההתנגדות לממשלת השינוי לא נובעת מעמדותיה ה"אטרף" לא מגיע מתומכי נפתלי בנט האליטיסטיים, אלא מצד כל אלו שהמפד"ל וגוש אמונים התנשאו עליו. כחוקרי שיח ברשתות החברתיות, העוקבים גם אחר קהלים פוליטיים מאוכזבים מתוצאות בחירות; כמנטרי התנהגות ורטוריקה של מי שמגדירים עצמם "מרומי רשימות": בין מי שמפלגותיהם לא חברו לקואליציה לה ציפו ובין מי שמפלגותיהם תמכו לפתע במדיניות לה לא ייחלו (אוסלו, התנתקות), נרשה לעצמנו לטעון כי הפאניקה ברשתות החברתיות מן הממשלה שעומדת לקום, ובעיקר מזו שעומדת ליפול - היא מן הגדולות ביותר שהתרחשו בהן. להרחבה